5 סימנים:
איקוניים - דמותו של טופק המזוהה ודומה לראפר כפי שהוא היה במציאות ולכן זהו סמל איקוני.
סימבוליים - האותיות שבהן האומן בחר להשתמש הן סימנים סימבלויים כי אינן דומות לדברים מוחשיים מהמציאות
תקשורת לשונית - האמן בחר להשתמש במשפט אירוני שמתייחס לחייו של טופאק -
"live by the gun-die by the gun" ומוחה נגד האלימות שהא חלק בלתי נפרד מחיי הראפרים השחורים בארה"ב.
תקשורת שאינה לשונית - ציור דמותו של הראפר טופאק שאקור על רק חלומי דמוי עננים, מרכך את המסר הקשה של חייו ומותו, הופך אותו למעים מלאך.
צבע - הצבעוניות של הגרפיטי מנוגדת לרקע המוזנח של הקיר ולמסרים הקשים שלו, היא דווקא מראה על אופטימיות ותקווה לשבור את מעגל האלימות שהוא חלק בלתי נפרד מחיי השחורים בשכונות העוני בארצות הברית.
דעה אישית על המסר
לדעתי אמנות רחוב יכולה להשפיע לטובה ולהפיץ מסרים חויוביים במקומות הכי מייאשים כמו שכונות עוני ושכונות מצוקה שבהם האנשים חשופים להזנחה, ייאוש ואלימות. אמנות רחוב מביאה עימה תיירות, חושפת את האזרחים לתרבות ומעוררת דיון ציבורי וטיפול של המוסדות בבעיות ובקשיים. אני חושבת שמעבר לזה שהגרפיטי הופך את המקום המוזנח ליפה יותר הוא גם משפיע בלשכנע מסרים חיוביים ולהפוך אותם לחלק מהתודעה.
תפקיד הגרפיטי בייצוג המציאות
הגרפיטי הוא כלי אמנותי ותקשורתי לייצוג המציאות. אמני הגרפיטי משתמשים בו כדי להעביר מסרים שונים שרוב הם חתרניים ונגד הממסד, מטרתם היא לעורר מחאה ולעורר סימני שאלה בנוגע למציאות ולסדר הקיים בה. הגרפיטי אינו מעשה חוקי וזה הופך אותו לכלי מחאה מצויין עבור קבוצות חברתיות. במקרה של הגרפיטי שבחרתי היצירה מעבירה ביקורת על אופן החיים בשכונות של השחורים בארצות הברית.
עיריית חיפה בחרה ליצור פסטיבל גרפיטי בו היא קובעת ומגדירה את המקומות שבהם יוכלו האמנים לצייר וזה לרוב בעיר התחתית, בשכונות יותר מוזנחות מה שהופך אותן ליותר מוקד לתיירים ולמבקרים ועל הדרך היא משנה את היחס כלפי האיזור וגם מרוויחה מהתיירות.
