ניתוח גרפיטי

5 סימנים:
איקוניים - דמותו של טופק המזוהה ודומה לראפר כפי שהוא היה במציאות ולכן זהו סמל איקוני.
סימבוליים - האותיות שבהן האומן בחר להשתמש הן סימנים סימבלויים כי אינן דומות לדברים מוחשיים מהמציאות
תקשורת לשונית - האמן בחר להשתמש במשפט אירוני שמתייחס לחייו של טופאק -
"live by the gun-die by the gun" ומוחה נגד האלימות שהא חלק בלתי נפרד מחיי הראפרים השחורים בארה"ב.
תקשורת שאינה לשונית - ציור דמותו של הראפר טופאק שאקור על רק חלומי דמוי עננים, מרכך את המסר הקשה של חייו ומותו, הופך אותו למעים מלאך.
צבע - הצבעוניות של הגרפיטי מנוגדת לרקע המוזנח של הקיר ולמסרים הקשים שלו, היא דווקא מראה על אופטימיות ותקווה לשבור את מעגל האלימות שהוא חלק בלתי נפרד מחיי השחורים בשכונות העוני בארצות הברית.
דעה אישית על המסר
לדעתי אמנות רחוב יכולה להשפיע לטובה ולהפיץ מסרים חויוביים במקומות הכי מייאשים כמו שכונות עוני ושכונות מצוקה שבהם האנשים חשופים להזנחה, ייאוש ואלימות. אמנות רחוב מביאה עימה תיירות, חושפת את האזרחים לתרבות ומעוררת דיון ציבורי וטיפול של המוסדות בבעיות ובקשיים. אני חושבת שמעבר לזה שהגרפיטי הופך את המקום המוזנח ליפה יותר הוא גם משפיע בלשכנע מסרים חיוביים ולהפוך אותם לחלק מהתודעה.
תפקיד הגרפיטי בייצוג המציאות
הגרפיטי הוא כלי אמנותי ותקשורתי לייצוג המציאות. אמני הגרפיטי משתמשים בו כדי להעביר מסרים שונים שרוב הם חתרניים ונגד הממסד, מטרתם היא לעורר מחאה ולעורר סימני שאלה בנוגע למציאות ולסדר הקיים בה. הגרפיטי אינו מעשה חוקי וזה הופך אותו לכלי מחאה מצויין עבור קבוצות חברתיות. במקרה של הגרפיטי שבחרתי היצירה מעבירה ביקורת על אופן החיים בשכונות של השחורים בארצות הברית.
עיריית חיפה בחרה ליצור פסטיבל גרפיטי בו היא קובעת ומגדירה את המקומות שבהם יוכלו האמנים לצייר וזה לרוב בעיר התחתית, בשכונות יותר מוזנחות מה שהופך אותן ליותר מוקד לתיירים ולמבקרים ועל הדרך היא משנה את היחס כלפי האיזור וגם מרוויחה מהתיירות.

פוסט 4: מסכם

בס"ד

                          משימה מסכמת.

סאטירה- סוג של תוכניות שמטרתן לבקר תופעות פוליטיות וחברתיות באמצעות הומור מוגזם ואלים.

                                   
 לצפייה בקטע סאטירה מתוך "ארץ נהדרת" בסרטון לחץ כאן

בחרתי בקטע סאטירה  שמתמקדת בהטרדה ובזילזול  בנשים במקומות עבודה, אל אף  שיחס זה לא נמצא רק במקומות העבודה ,אלא בכל מקום ונוסף על כך הסרטון משקף את המציאות והחברה הישראלית והעולמית בכלל ביחס כלפי נשים.

ניתוח הקטע הסאטירי ע"י מניעים לצריכת הומור.

תיאוריות מרכזיות בחקר ההומור-

תיאורית העליונות- אנשים שואפים לחוש עליונות ע"י הנמכת האחר. צוחקים על החלשים, אך גם על החזקים, מציגים את טיפשותם, וכך מרגישים יותר טוב עם עצמנו. בקטע הסאטירי  מוצג לפנינו החלשת האישה שבאה להרצות, באמצעות הרצת בדיחות על חשבונה, ע"י הגברים הסובבים אותה במשרד, ובכך נוצר מצב שעל אף המעמד הבכיר שלה בסצנה היא הרגישה נחותה ליד.

תיאורית ההרפייה- ההומור מאפשר לעסוק בנושאים שהם "טאבו", וכך להפרות את המתח והמבוכה שהם יוצרים. הסצנה בארץ נהדרת  עוסקת בנושא תוסס בחברה והוא היחס והמעמד כלפיי נשים ולאחרונה זה גבר לאור הקמפיינים של "ME TO". הצפייה בקטע זה מפרה את המתח בעקבות ההומור הרב ופשוט גורם לצופים לצחוק על המציאות.

תיאורית אי הלימה- חיבור בין שני תחומים שונים שאינם קשורים זה לזה, יוצר מצב מפתיע וגורם לצחוק. בקטע הסאטירי ישנו חיבור מפתיע מכיוון שבקטע רואים אישה במעמד בכיר שבאה להרצות  בנושא אסטרטגיה וניהול, ואילו במציאות אנו רגילים לראות בתחום הזה יותר גברים שמובילים לכן זה שובר איזשהו סטיגמה, ועם זאת מראה את הקושי להיות אישה במעמד בכיר.

ניתוח הקטע הסאטירי באמצעות תיאוריית השימושים והסיפוקים.

אמצעי התקשורת מספקים לצרכנים ארבעה צרכים עיקריים-
צורך קונגטיבי {שכלי}- רצון לחיזוק המידע והידע -ההבנה של הנמען, מבחינת אינפורמציה. בקטע הסאטירי מחזקים  ומציגים לנו את המידע שקיים במציאות ובחרה ביחס לנשים.
צורך אפקטיבי {רגשי}-  צורך רגשי ,צורך של חיזוק והתנסות רגשית או אסתטית, חוויה והנאה. המטרה של הקטע הסאטירי היא לעורר בצופה מגוון של רגשות כגון: צחוק, כעס,עצב וכו' כדי שהוא יתלהב בזמן הצפייה. אני יכולה להעיד על עצמי כשצפיתי בקטע הכעס התעורר בי.
צורך אינטגרטיבי {חברתי}- הצורך בהשתייכות. הצורך להשתייכות היא לסביבה הקרובה שלנו כמו חברים ומשפחה. ובנוסף להשתייכות היא גם לחברה הגדולה למשל בהקשר לאומי ושל אחידות. הצפייה בארץ נהדרת מייצרת נושאי שיחה משותפים,  ואף יכולה לאחד חברים ומשפחה סביב הצפייה.
צורך אסקפיסטי {בריחה מהמציאות}- צרכים בידוריים של רצון בבריחה מהמציאות, הצורך להירגע, לנוח. היחלשות הקשר של הנמען עם עצמו. הצפייה בקטע הסאטירי משכיחה את הצרות והמחויבות היומיומית של הצופים.

ניתוח הקטע הסאטירי עפ"י המושג ייצוג.

ייצוג הוא דימוי, שיקוף או שחזור של משהו שקיים בעולם ה"אמיתי" בתקשורת. התקשורת לא יכולה להראות את "הכל" מכל הזוויות, ולכן כל הייצוגים הם בררניים, שטחיים ומוגבלים.
הפקת ארץ נהדרת בוחרת שחקנים על מנת שיגלמו בצורה הטובה ביותר את רוב הסוגיות הקיימות בחברה הישראלית. בקטע הסאטירי שבחרתי הסצנה עוסקת בייצוג קבוצה מועטת,הנשים, במעמדן של נשים בחברה. השחקנים מציגים עבורנו את המציאות, אך באופן שאינו מעמיק ואף מוגבל, אולם מאחר שהסצנה היא מוקצנת ההשפעה שלו על תפיסת הקבוצה שהוא מייצג עבור הצופים היא רבה.

פוסט 3- תוכניות מציאות

בס"ד     

תכניות מציאות-תוכניות המציגות אנשים אמיתיים בעת שהם חווים אירועים מתוכננים או אמיתיים.

אני בחרתי לנתח קטע מתכנית ריאליטי הנקראת "2025". לצפייה בקטע לחץ כאן.

"2025" היא תוכנית מציאות ישראלית שמשודרת בקשת 12. .לתוכנית נכנסים מספר מתמודדים שלוהקו על ידי ההפקה למתחם מרושת במצלמות, שמדמה עיר קטנה, שבהתאם לשם התוכנית, מציגה לצופים מציאות של עיר חכמה ועתידנית.

הקטע שבחרתי לצרף עוסק במתמודד הנקרא דודו. דוד הוא דמות דומינניטת בעיר. בקטע הנצפה דודו חושף, בפני הצופים מונולוג ווידוי מרגש לגביי חייו.

ניתוח הקטע של דודו עפ"י מודל 3 קריאות של הול- 

הול טוען שיש 3 פרשנויות שהקהל יכול לפרש את אותם הטקסטים. לפי הול בכל טקסט יש מסר מועדף שהמוען מכוון אליו:

העמדה ההגמונית- הנמען מפרש את הטקסט כפי שהמוען התכוון אליו. באופן הגמוני,ע"פ השלטת. כלומר, אנחנו לא יכולים לראות מה שבא לנו, יש דברים ספציפיים שאנחנו מכוונים לראות בטקסט. בתכנית 2025 הצופים כוונו ע"י היוצרים לפרש את הקטע הנצפה כמרגש וכשבירת סטיגמה וסטריאוטיפ שיש בחברה.

העמדה המתנגדת- הקורא מבין את המסר ומתנגד לו{ מטיל ספק בתפיסות שהטקסט מנסה להעביר}. הפרשנות שלו הפוכה,ביקורתית ומתנגדת. בעקבות השיתוף של דודו בתכנית, טוקבקיסטים רבים הגיבו בצורה קשה על הנאמר בסרטון ואף עורר ביקורת בקרב ציבור הצופים.

העמדה המתדיינת-הנמען מנהל מו"מ-מתדיין עם הטקסט,מתווכח עם המסר. הנמען מסתכל על שני הצדדים, בוחן את השיקולים, מודע לאילוצים ואינו נוטה לכיוון מסוים. הקורא מסכים עם מרבית הרעיונות הנובעים מהטקסט, אך מפרש אותם בהתאם לדעותיו המוקדמות. בתכנית 2025, הווידוי של דודו בסצנה מעורר תגובות שונות בקרב הצופים הרבים. ישנם תגובות על הסרטון של הווידוי  ברשתות החברתיות אשר מחזקות את דודו, ולצד התגובות החיוביות באות גם התגובות השליליות על קטע זה.

שאלות של מוסר ואיכות ביחס לתוכניות מציאות-

הגישה האליטיסטית-הבחנה ברורה בין תרבות גבוהה לנמוכה, לפיה תרבות פופלרית היא מוצר מסחרי נחות ונטול ערך ורק תרבות גבוהה היא "תרבות" איכותית . גישה זו תתאים  לעמדה המתנגדת של הפרשנות לפי הול. הגישה האליטיסטית באה לידי ביטי בעמדה המתנגדת ע"י כך שרואים הצופים של התוכנית יכולים לפרשן בצורה ביקורתית ומתנגדת ואף להגיד שזהו ריאלטי נחות כלפי התוכנית "2025".

הגישה הדמוקרטית- כל מה שהחברה יוצרת הוא תרבות, לפיה תרבות פופולרית היא לגיטימית ויש לה תפקיד חשוב בחברה,היא פתוחה לכולם, רלוונטית ומעוררת מעורבות. גישה זו תתאים לעמדה המתדיינת של הפרשנות לפי הול. הגישה הדמוקרטית באה לידי ביטוי בעמדה המתדיינת בכך שהתכנית 2025 היא יצירה ישראלית ואנו רואים כיצד היא מעוררת מעורבות של הצופים באמצעות התגובות שלהם וזה פתוח לכולם וכל אחד יכול לפרש את היצירה מנקודת מבטו.

זירה 7: צילום עיתונאי

בס"ד

1. בחרתי לצרף לבלוג את שלושת התמונות הבאות מתוך תערוכת "עדות מקומית":

זוהי תמונה שצילם מארק ישראל סלם. התצלום משתייך לקטגוריית חברה וקהילה והנושא הוא שני הורים אשר משחקים עם ילדם התינוק.

את תצלום זה צילם אוהד צויגנברג\ידיעות אחרונות. התצלום משתיך לקטגוריית טבע וסביבה והיא עוסקת בתרגיל הסוואה של לוחמי משמר הגבול.

צילום זה צולם ע"י גילי בניטה. התצלום משתייך לקטגוריית סיפור מצולם. עוסק במעקב אחרי עמותת "הצל לבו של ילד",ארגון הומניטרי בישראל, המציע טיפול רפואי מציל חיים ממדינות מתפתחות הסובלים ממחלות לב מילדות.

התחברתי לצילומים אלה מפני שהם תצלומים שלכדו את עיני. ובנוסף אלו תצלומים מעניינים שלכל אחד מהם יש סיפור אחר אשר מצולם בזווית המראה את התמונה הכוללת.

2. התצלום השני שמשתייך לקטגוריית טבע וסביבה שייך לסוג תצלום חדשותי. תצלום חדשותי- הוא צילום שמלווה כתבה חדשותית ומתמקד באירועים ובבני אדם המהווים את נושא הסיקור. אינו מתוכנן ולרוב לוכד רגע ע"י צלם בזירת האירוע.

ניתוח צילום עפ"י מריכיביו:

שימוש בשפה האסתטית- שפה ייחודית של כל צלם כמו צבעוניות,התמקדות בנושאים מסוימים, זוויות צילום ועוד.

הצלם השתמש בזווית צילום של זווית מגובה העיניים ומגודל פריים של "long shot" -רואים את הדמות מלאה עם רווח הסביבה.

התמונה היא בשחור לבן. 

קומפוזיציה-האופן שבו הפרטים המצולמים מאורגנים בתוך מגרת התמונה למשל סימטריות,איזון, חוסר איזון. 
לתצלום יש איזון והוא אינו סימטרי. 

מוקד-מתייחס לפרטים שבהם מתמקד הצופה,מה "מושך" אותו, מה במרכז. 

התמונה מתמקד בתרגיל הסוואה של לוחם במשמר הגבול.

יחסים בתוך המסגרת- מתייחס ליחסים בין הפריטים המצולמים,יחסי גודל,ניגודיות חדות. האופן שבו הם עובדים זה עם זה בתוך מסגרת התמונה.

הניגודיות בתצלום באה לידי ביטוי ע"י התאורה של הצילום שהוא שחור על גבי לבן, התמונה ברורה אך לא בהירה.

שימוש באזכורים חזותיים חיצוניים-כשצלם משתמש בצילומים, ציורים או כל מקור חזותי אחר כהשראה לצילום שלו, "מצטט" מתוך מקורות אחרים מוכרים לציבור.
אין בתצלום שימוש באזכורים חזותיים.

ניתוח הצילום עפ"י בארת':

דנוטציה - מה שרואים בתצלום, ניתוח יבש, מופיעים בתצלום : זווית ראייה, צווית צילום, מרחק מהאובייקט המצולם, גבולות פריים, צבעים, תאורה וקומפוזיציה. כל אלו יוצרים מכלול שנקרא: המסר הדנוטטיבי, המשמעות הראשונית, המובנת מיד לרוב הצופים בתצלום. 

הצילום העלה לי משמעות ראשונית של תמונה בשחור לבן המופיעה בה אדם הנמצא במרכז שדה. 

קונוטציה - מה שחושבים על התצלום המשמעות הנילווית לתצלום, היא גלויה\סמויה,המשמעויות התרבותיות,החברתיות,סמלים מוכרים. כל אלו יוצרים את המסר הקונוטטיבי,ההקשר שמעלה התצלום אצל צופים שונים, הפרשנויות האישיות המגוונות שכל אחד מהצופים ומהצופות עשוי להעניק לתצלום. 
הפרשנות האישית שלי לגביי התצלום היא שזהו תצלום עם מסר חברתי ותרבותי המראה לנו כיצד החייל לומד להגן על המדינה שלנו.

3. תמונה עם מסר חברתי-זוהי תמונה  שצילמתי כאשר הייתי בטיסה לונסיה, שבספרד. בחרתי בתמונה זו מכיוון, שנבחרתי לייצג את בית הספר במשלחת לונסיה במסגרת המקצוע קולנוע ותקשורת. במשלחת זו, יצרנו סרט עם תלמידים בני גילנו מבית ספר בולנסיה. במהלך המשלחת נבחרנו להיות השופטים בפסטיבל הסרטים "MICE".

 תמונה זו מביעה מסר חברתי מפני  שהרעיון העומד מאחורי פסטיבל "mice" היא לעודד בקרב בני נוער ליצור סרטים שיש להם כוח לשנות את המציאות. בני נוער שאינם מוצאים את עצמם או שיש להם קושי אז יצירת סרטים יכולה לעזור להם באופן משמעותי להביע ולהראות את השקפת העולם היצירתי שלהם. נוסף על כך, ישנו מסר חברתי נוסף והוא חיבור בין בני נוער ממדינות שונות המסוגלים לעבוד זה עם זה על אף הקושי בשפה והמחשבות הקדומות אשר האחר חושב על המדינה. לדוגמא, כשיצרנו את הסרט עם הבני נוער הספרדים הם אמרו לנו ששברו להם את התדמית הלא טובה שהם חשבו על מדינת ישראל.

  

  




ניתוח צילום עפ"י מרכיביו:

מוקד- בצילום התייחסתי לנוף המרהיב המופיע מהחלון שבמטוס.

שימוש בשפה האסתטית- לצילום ישנו צבעוניות טבעית של התצלום ללא הוספת צבע או הפיכת התצלום לשחור לבן. התצלום הוא מזווית צילום מגובה העין כלומר, זווית צילום שיגרתית שבה המצלמה רואה את האובייקט כשם שהאדם רואה אותו.

יחסים בתוך המסגרת- הצילום מתייחס ליחס בין החלון,הנוף והכנף של המטוס. הצילום ברור,בהיר וחד.

קומפוזיציה- בתוך מסגרת התמונה הפריטים המצולמים אינם סימטרים אך יש בהם איזון.

שימוש באזכורים חזותיים חיצוניים- אין מפני שלא השתמשתי בצילום,ציור  כהשראה לצילום הזה.

קולנוע דוקומנטרי-ניתוח הסרט "תיכון ההזדמנות האחרונה"

בס"ד 

קולנוע תיעודי דקומוניטרי

המסר החברתי שבו הסרט עוסק- המסר החברתי  עוסק בביקורת על מערכת החינוך בכך שויתרה ופיספסה  תלמידים במערכת החינוך, ואינה נתנה להם הזדמנות בהצלחה שלהם ככלי להמשך חייהם. מערכת החינוך אינה פועלת בשיטה נכונה וזה פוגע בתלמידים. ישנם תלמידים רבים העוברים בחיי היום יום שלהם קשיים רבים ובעיני מערכת החינוך הם שקופים ונחשבים כילדים "בעיתיים". כשבעצם הם רק צריכים תמיכה ועזרה מצוות החינוך על מנת להצליח ולהחדיר בהם מוטיבציה להמשיך ללמוד. אך ברוב המקרים צוות החינוך מתייאש ומרים ידיים מוקדם מידי ובעקבות כך התלמידים גם כבר מתייאשים ומרגישים שאין מי שמאמין בהם.רפלקציהxנקודת המבט של הבימאיתת ז'אנר התיעודי

הגיבור הוא בעל תכונות אופי אינדיבידואליסטיות, שבדרך-כלל בא כדי לפתור בעיה של יחיד או של קבוצה בקהילה. הגיבור ניצב מחוץ לקהילה, ערכיו אינם כשל הקהילה, שאם לא כך הוא לא היה יכול לפתור את הקונפליקט בדרכים נורמטיביות של חוק וסדר. 
בסרט הבימאי, מסתיר את נוכחותו. ורוב הסרט מורכב לרוב מראיונות, מצילומים ומקריינות של "מספר יודע כל".היוצר בסרט הוא ה"זבוב על הקיר" כלומר,הוא מבקש להציג המציאות כביכול ללא פרשנות שלו ושהמטרה שגם הצופים יראו את האירועים מהזווית שלו. הסרט של שני היוצר מתמקד בכמה תלמידים שהיו על סף נשירה מבית הספר,ומתאר כיצד המנהל והמחנכים עושים הכל על מנת שיסיימו 12 שנות לימוד. כאשר הבימאי צילם סיטואציה בכיתה של ניסיון של רות ללמד בשיעור הראשון לתחילת השנה,הוא לא הצליח להבין כיצד רות מצליחה להתמודד עם התלמידים ותוך כדי להחדיר בהם מוטיבציה ולהאמין בהם, מבחינתו זה היה בלתי אפשרי להשתלט עליהם אך מבחינתה זה היה יום קל לעומת מה שמצפה לה בהמשך השנה. במהלך הסרט שני,הבימאי, הכיר תחילה את התלמיד ניב כתלמיד עם בעיות התנהגויות קשות,התפרצויות זעם ועוד אך כאשר ליווה אותו במהלך שנה שלמה הכיר עוד צדדים של ניב,בפיצריה יצא לו לראות את ניב האחראי הסובלני והרציני, כאשר ניהל איתו את הדיאלוג הוא הבין יותר את ניב ומאיפה זה נובע, ולבסוף כאשר ראה אותו מבצע מבחן היסטוריה בשקט שם הוא כיצד כל התהליך שניב עבר ביגר אותו והשפיע עליו לטובה. משפט הפתיחה בסרט מתחיל בתלמידה אינה ששרה על אביה מול כיסאות ריקים ומשפט הסיום הוא שאינה שרה בטקס הסיום על אביה מול כל המשפחות וכיסאות מלאים. המסר שלהם הוא כדי  להראות לנו את התהליכים שהתלמידים עברו, ושהם לא וויתרו על אף כל הקשיים. ועצם הפתיחה והסגירה באינה מסמל לנו סוג של סגירת מעגל, תחושת הצלחה. שם הסרט "תיכון הזדמנות האחרונה" לפי דעתי אכן מביע  את עמדתו של היוצר משום, שלתיכון הזה מגיעים תלמידים אשר נשרו מבתי ספר שונים ומטרת המורים היא להילחם על כל תלמיד ותלמיד שיצא עם התעודה הכי טובה שיש והיוצר מאמין שהם יכולים עם הם רק רוצים. לפי דעתי, היוצר רוצה להגיד לצופה לא לוותר, שהכל אפשרי עם רוצים ושלכל אחד יש בעיות בחיים וצריך לדעת להתמודד עם זה ולא לבחור לברוח מזה או לסירוגין להתמודד עם זה בצורה לא נבונה. כוונת היוצר על פי הבנתי היא נקודת מבט חיובית על הדרך לימוד של התיכון הזה וכיצד כל תיכון בישראל צריך ללמוד לא לוותר על תלמידים, להאמין בהם ולהבין אותם.
הסרט תיכון הזדמנות אחרונה שייך לנרטיב קלאסי ודוקו-אקטיביזם מכיוון שבסרט זה הבמאי הסתיר את נוכחותו אך עם זאת הוא ביצע ראיונות של "מספר יודע כל" ובנוסף הבמאי לדעתי אכן מתערב במציאות החברתית ומחולל בה שינוי מכיוון שהוא מעביר ביקורת על מערכת החינוך ועל אופן השיטה שהיא עובדת.
x

סרטים המורכבים מחומרי מציאות ויש בהם קונפליקט. מספר סיפור על הקיים ועוסק בהתפתחות ובתהליכים. בסרט דוקומניטרי ניתן לצלם דברים תוך כדי התרחשותם או לשחזר אותם מאוחר יותר למטרת התיעוד. הסרט הדקומוניטרי הוא לא המציאות עצמה אלא הפרשנות שלה מנקודת מבטו של יוצר הסרט, הבימאי.  לתכלית זו הבימאי לא יצלם ויתעד רק את המציאות, אלא יוסיף אמירה אמנותית וערכית של היוצר  יתרה מכך, יוסיף שימוש באלמנטיים יצירתיים. מאפייני הסרט התיעודי: גיבור תהליך,נקודת מבט של במאי,שימוש באלמנטים יצירתיים (צילום,עריכה,קטעי ארכיון, קריינות), עלילה.

תיכון ברנקו וייס ברמלה, "תיכון ההזדמנות האחרונה" עוסק בקבוצה של אנשים. מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה הוקם בשנת 1900  במטרה לקדם יכולות למידה ולפתח חשיבה טובה בקרב תלמידים ומורים בישראל. בין שאר פעילותיו, הקים המכון ברחבי הארץ 11 בתי ספר לנוער בסיכון, בכתות ט'-יב'.
לצפייה בסרט לחץ כאן

גיבור הגדרה

בסרט התיעודי "תיכון ההזדמנות האחרונה" מופיעים גיבורים רבים ומגוונים בדעותיהם. גיבורי הסרט הם: חילי טרופר, מנהל התיכון ברנקו וייס ברמלה. עסק בהכנת נוער לצה"ל ובגיל 29 קראו לו כדי לנהל בית הספר כשבעצם אין לו ניסיון קודם רק תכונה אחת תכונה לא נרכשת חילי היה כזה שתלך אחריו בעיניים עצומות.

רות רווה, מחנכת כיתת י. לפני 10 שנים עבדה במשרד פרסום יום אחד הגיעה לביקור בתיכון ומאז לא עזבה.

דלית ברזין, מחנכת כיתה י"ב. עבדה בביטוח לאומי כשיצאה לחופשת לידה,סיפרו לה האימהות בגינה על התיכון ומאז היא שם.

נועם,סמ"פ במילואים היה בכלל שף עד שהגיע לתיכון והבין שיעודו בחיים הוא חינוך.

עמית, מחנך כיתה ט'. היה קבלן בניין בירושלים.

מירי אלבז, תלמידת י"ב, הגיעה לתיכון ברנקו וייס ברמלה והבינה כי הגיע הזמן להראות לכל מי שלא האמין בה, שיש בה יכולות הן פשוט עוד לא מומשו.

עידן, עבר 6 בתי ספר במהלך חייו ומטרתו להתגייס ליחידה קרבית.

אינה יאקימצו'ק, תלמידת י"ב, עברה במהלך חייה 6/7 בתי ספר שונים.

יניב, תלמיד כיתה י'. יניב הגיע לתיכון ברנקו וייס בגלל בעיות התנהגות קשות זה היה בית הספר החמישי שהוא לומד בוא רק בשנתיים האחרונות.

הקונפליקט
הבעיה בה הסרט עוסק היא שאל בית הספר מגיעים נערים אשר נשרו ממסגרות החינוך הרגילות ועבורם בית הספר מהווה הזדמנות אחרונה להישאר חלק ממערכת החינוך. מטרת בית הספר היא שנערים אלה, ימצו את הפוטנציאל הלימודית שלהם כלומר, יסיימו 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה ובנוסף גיוס לצבא לשרות משמעותי. בנוסף למטרה המרכזית ישנה מטרה משנית שהיא לא פחות חשובה מהמרכזית והיא ההתמודדות של המחנכים עם הבעיות שהנערים עוברים בחיי היום יום שלהם. רוב הנערים האלה מגיעים לרוב משכונות קשות וממצב כלכלי קשה בבית, רקע רגשי והתנהגותי מורכב כגון: משפחות עם תפקוד לקוי, בעיות התנהגות, ליקוי למידה, פערים לימודים גדולים, בעיות קשב וריכוז ועוד.  במהלך הסרט מופיעים לנו מכשולים רבים בקרב התלמידים כגון: בסרט מופיע לנו תלמידת כיתת י"ב בשם אינה. אינה עברה במהלך חייה מעל חמישה בתי ספר שונים והתחנה האחרונה שלה היא בתיכון ברנקו וייס. אינה מגיעה ממשפחה סוציואקונומית קשה בה היא המפרנסת הראשית לצד אמה לכן היא נאלצת לעבוד כל יום עד שהשעות הקטנות של הלילה כדי שסכום הכסף יספיק לה להחזרת חובות, ולמצרכים בבית עקב כך, אינה לא מצליחה לקום לבית הספר או אפילו להגיע מוקדם. הפתרון של המנהל חילי עבורה היא לקצר בשעות העבודה ולהתחיל לחשוב על עצמה והוא אפילו אומר שה1000 ש"ח שהיא מרוויחה כיום מהעבודה, בעתיד היא תרוויח כפול מההשקעה בלימודים. דוגמא נוספת היא שישנו תלמיד בכיתה י' בשם יניב. יניב הגיע לתיכון כתוצאה מבעיות התנהגויות קשות. בשיעור הראשון יניב מנסה להתחמק משאלון פשוט ובמהלך הסרט י המחנכת שלו רות לא תרפה ולא תוותר ליניב. ההתמודדות של רות עם יניב מתאפיינת בסרט בכך שהיא יושבת איתו כל פעם מחדש על החומר הלימודי, ומקיימת איתו שיחות רבות על מנת להחדיר בו מוטיבציה וביטחון עצמי שהוא יכול עם רק ירצה.

תיאור שלבי תהליכי הסרט
הסרט, "תיכון ההזדמנות האחרונה", אכן מתאר לנו תהליך מכיוון שבמשך שנה שלמה הסרט עוקב אחר התלמידים והמורים ומראה לנו את הקשיים, ההתפתחויות והשינויים שהגיבורים בסרט עוברים.
הסרט מתחיל במגרש בית הספר, כאשר הכיסאות ריקים מאנשים וישנה נערה אחת בשם אינה על הבמה ששרה שיר באנגלית על  אביה אך הזוויות צילום לא מתמקדת רק באובייקט אלא בכל המקום. בזמן שאינה שרה הזווית צילום לא מתמקדת באזורה אלא נכנסת באיטיות לבית הספר לכמה שניות ולאחר מכן הזווית צילום שוב חוזרת למגרש,לשירה של  אינה, אך הפעם אינה לא שרה רק לעצמה המנהל חילי נמצא איתה ומאזין לה ומכאן ניתן להסיק שהיא מתאמנת לאיזשהו טקס ככל הנראה וחילי מכוון אותה. המצלמה מתמקדת בחילי ואחרי כמה רגעים מופיעה הכותרת פתיחה של הסרט:"תיכון הזדמנות אחרונה". אחרי הכותרת פתיחה מצולם לנו סיטואציות של מראויין ומתראיין, הכרת הדמויות והצגתם והכרת בית הספר. תחילה מצולם לנו בניין החוץ של בית הספר מזווית שהיא עקומה{זווית צילום בלתי שגרתית, שבה המצלמה מוטה הצידה בעת הצילום} וברגע אחרי זה נוצר לנו סיטואציה של מראוין ומתראיין. לאחר מכן המראיין שואל את עידן כמה בתי ספר הוא עבר ועידן עונה לו עבר 6 בתי ספר במהלך חייו לאחר מכן הזווית צילום לא מתמקדת בעידן אלא המצלמה מתמקדת בדלת ובזמן הזה שומעים ורואים את מירי שאומרת שבשנים עשר שנים היא עברה 6\7 בתי ספר בנוסף גם אינה אומרת שבחייה היא עברה 6 או 7 בתי ספר. לאחר שרואים את אינה המצלמה מתמקדת מרחוק מאחורי חילי, כאשר הוא מטפל בדשא ועונה לשאלתו של המראיין ואומר שהוא הגיע לכאן בטעות. לאחר מכן , המראיין אומר שחילי הגיע לשם בגיל 29 ללא שום ניסיון קודם בניהול בתי ספר ואומר ששישה מנהלים התחלפו בחמש השנים האחרונות, האחרונה נשארה בתפקיד יום אחד בלבד. שוב ההתמקדות חוזרת לאינה שמספרת ששמעה שרק נרקומנים לומדים שם ושעדיף לא ללמוד שם. המראיין מסביר על בית הספר ואומר שתיכון ברנקו וייס הוא התיכון שאליו נשלחים התלמידים ששום תיכון אחר לא הסכים לקבל אותם. שאומר זאת , הצילום נעשה כאשר השומרת פותחת את השער. האחד בספטמבר הגיע וחילי המנהל מקבל את תלמידיו בשער בשמחה ובהתעניינות בחופשה של התלמידים. בזמן הזה המראיין אומר :"באנו לכאן ביום הראשון ללימודים ונשארנו שנה..". כעת נוצר לנו סיטואציה חדשה  המצולמת בכיתת לימוד שבה המצלמה ממוקדת במחנכת רות שכבר מהשיעור הראשון היא מחדירה לתלמידיה מוטביציה ושהיא מאמינה בהם בכך שהיא אומרת להם שכולם יצליחו בבגרות בסוף השנה. רות נותנת להם את מיטב הכלים כדי שהם ילמדו ישקיעו ויבינו את החומר הנלמד. בזמן הזה המצלמה מתמקדת בכל תלמיד ותלמיד וברקע קטע קריינות שאומר  שרות המחנכת עומדת למבחן, התלמידים  יפריעו,יחבלו, יטילו ספק מכיוון שעד היום המורים ויתרו עליהם ומי שרגיל שמוותרים עליו לא מתמסר בקלות. בשלב הזה נוצר לנו תהליך בין המורה רות לתלמיד יניב. יניב הגיע לתיכון עקב התנהגויות קשות והוא האתגר הגדול שלה לאורך כל השנה. כבר בשיעור הראשון יניב רוצה לוותר הוא לא מוכן לפתור שאלון פשוט, אך רות לא מרפה ממנו היא עוזרת לו וביחד הם פותרים וכך הוא ממשיך לבד. לאחר שהשיעור הראשון מסתיים ורות לא שוכחת לשאול את יניב איך עבר לו השיעור. שני המראיין לא מאמין איך היא הצליחה לשרוד יום כזה אך רות בתגובה שזהו שיעור יחסית טוב וזהו לא באלגן. שני מציג את שאר המחנכים ומראה שלכולם יש דבר משותף שלפני שבאו לתיכון לא היה להם ניסיון בהוראה לפניי כל אחד עסק בתחום אחר שאינו קשור לחינוך. לאחר כינוס התלמידים באולם והבהרת הנהלים חילי מדגיש שזה בסדר שקשה ללמוד אך הפיתרון הוא לא ללכת הביתה אלא לחשוב איך אתה לומד בכל זאת ומצליח כי הוא יתן את כל הכלים ויעשה הכל כדי שכל התלמידים ילמדו טוב. הדיאלוג חוזר לעידן, עידן היה רב מכות  כל יום  ויתר על כך היה מושעה כל יום מבית הספר. עידן מעיד על עצמו שהיה "ילד רע ופושטק קטן". כשאבא של עידן הביא אותו לתיכון הוא לא האמין שישרוד שם, רוב חבריו של עידן פרשו מבית הספר גם עידן התנדנד  אך כבר שנה שהוא בתיכון ובעוד ארבעה חודשים הבגרות והוא עדיין לא מאמין בעצמו. שיח של יחסנו לאן עם עידן קורה במשרדו של חילי עם המחנך של עידן חילי אומר לעידן שהוא מעריך אותו על כך שהוא עדיין בא לבית הספר כאשר כל שאר חבריו פרשו. לעידן אין חלום והחלום שלו זה שיהיה לו חלום. כעת המצלמה מתמקדת בפיצריה שבה יניב עובד כל יום. שם אנו רואים צד אחר של יניב, אחראי רגוע עם סבלנות. שוב חוזרים לחדר המנהל אך הפעם התלמידה אינה שם. אינה עלתה לארץ בגיל 12 לבדה ומאוחר יותר אמה ואחיה עלו לארץ וכעת היא המפרנסת הראשית בבית לצד אמה דבר המקשה עליה בלימודים. רגע לפני הבגרות אינה הפסיקה ללמוד אך חילי נותן לה סיכוי ולא מוותר עליה. היא בחדר המנהל מכיוון שמתקשה לקום בבוקר לאחר עבודתה בלילה וביחד עם חילי מחפשים פיתרון כדי שלא תנשור.
בהמשך השנה, חמישה חודשים לאחר תחילת הלימודים, חילי לוקח את עידן לשדות של תל השומר בארבע לפנות בוקר כדי להראות לו איך נראה חלום הם מגיעים לראות את המיונים והגיבוש של סיירת דובדבן הם נשארים שם עד הבוקר, במיונים מיטב הנערים נלחמים על מקומם ביחידה. בתיכון כמעט ואין תלמידים שמתגייסים לקרבי אך עידן רוצה להיות להתגייס ולהיות לוחם לכן חילי לקחת אותו למיונים של סיירת דובדבן. חילי נלחם למען עידן כדי שתפקידו בצבא לא יהיה נהג אלא לוחם. בשלב הזה של אמצע השנה יניב רב מכות במסדרון של בית הספר והוא מתמודד עם התקפי אלימות, בעיות משמעת. יניב בשיחת משמעת עם המורה אך הזווית צילום היא זווית מהצד{זווית צילום שאינה ישרה, אלא מביטה על התרחשות מהצד} ואת השיחה ביניהם שומעים מבחוץ ולא מבפנים כמו שאר השיחות. אך שוב באמצע הכיתה יניב רב מכות והמורה נאלצת להפריד להחזיק ולהרגיע את יניב. בהתחלה הזווית צילום היא מגובה העין אך כשהמצב מתחיל להתלהט אז הצילום לאט לאט מתמקד ומתקרב ליניב ורות. ושוב חוזרים לדיאלוג שיח בין יניב למראיין ושם יניב מסביר ומתאר כיצד הוא מרגיש בתוך כיתה ואומר שכשהוא בתוך כיתה פתאום הוא רוצה להפריע, לזרוק דברים, לדבר, ולקום הוא לא שולט בזה. בשלב הזה של השנה יניב נשבר והוא צריך כעת להחליט מה חשוב לו. יניב אחרי שבוע בבית החליט לחזור לתיכון  וללמוד לבגרות במתמטיקה. יניב לא מבין איך רות נלחמת עליו ולא מוותרת ובנוסף היא לוקחת אותו לשיחה כדי להראות לו היכן הוא עומד עכשיו והיא אומרת לו שהוא למד מעולה ומעודדת אותו כדי שיהיה גאה בדרך שהוא עבר אך עם זאת מזכירה לו שיהיו קשיים בהמשך הדרך . לאחר כמה שבועות יניב פותר מבחן בהיסטוריה אותו מבחן שניסה להתחמק ממנו. בהמשך השנה אנו רואים כיצד התלמידים ביניהם עידן, מירי מלחינים שירים שהם רושמים בחדר המוזיקה ובסוף השנה הם ישירו את השירים מול הוריהם בטקס. כאשר המחנך של מירי במילואים נשלח אליו מכתב תודה מתלמידתו מירי על כך שעזר והאמין בה שתסיים 12 שנות לימוד. לאחר מכן המצלמה מתמקדת במגרש שבו אינה שרה וחילי מביט בה לאחר סיום השיר אינה אומרת שיותר קל לה לשיר באנגלית כי הרוב לא מבינים אנגלית וכך, קל לה יותר להביע רגשות בשיר אך מטרתה שאביה יבין אותה. לקראת סוף השנה חילי מוציא את התלמידים לטיול שנתי במדבר יהודה דבר המהווה אתגר מכיוון שאין לדעת איך הוא יסתיים. כשהערב יורד התלמידים משחקים בקלפים, פוקר, הזוויות צילום מתמקדות על הקלפים,הסיגריות ותנועות הידיים. בזמן המשחק חילי לא מעלים עין. יניב היה צריך להילחם  בסעל מקומו בטיול והוא על תנאי. באמצע מסיבת הקריוקי המורים מבינים שאלכוהול מעורב בסיפור למרות הדילמה החינוכי הוחלט לטפל בזה לאחר הטיול על מנת לא להרוס את הטיול שיחסית נקרא מוצלח. יום הבגרות במתמטיקה הגיע והרבה תלמידים ניגשים אליו זה מסמל הצלחה מכיוון שבעבר לא היה נהוג לקיים מבחני בגרות ועם היה אז התלמידים היו מתייאשים עקב הרף הגבוה. כעת אנחנו באפריל, הצילום מתמקד בהכנות למסיבת סיום ומיד לאחר מכן, חוזר לדיאלוג שיח בין עידן למראיין והמראיין אומר לעידן שבשביל בית הספר הוא כרגע מקור גאווה ועידן לא האמין שהוא יהיה אי פעם מקור גאווה לאיזשהו בית ספר. לקראת הסיום מציגים לנו את מצב התלמידים. מירי אלבז- סיימה יב בהצלחה והשלימה בגרות מלאה ויוצאת לשנת שירות בקהילה. יניב גלנטי- בפעם הראשונה בחייו סיים שנת לימודים מלאה סיומה ניגש לבגרות ראשונה במתמטיקה. עידן לוי- סיים יב בהצלחה השלים את בחינות הבגרות ועומד להתגייס לצה"ל לשירות קרבי. אינה- סיימה י"ב והשלימה בגרויות חולמת ללמוד משפטים. רות רווה- נבחרה בתחרות הארצית "המורה של המדינה" וחילי טרופר- פתח את השנה החדשה עם יותר ממאה תלמידים 90 אחוזים מהם ניגשים לבגרות. לאחר הצגת המצב של הגיבורים שוב אנחנו חוזרים למגרש לטקס סיום של תלמידי י"ב .אינה פותחת את הטקס בשירה אך הפעם הכיסאות מלאים באנשים שצופים בה  וההתמקדות היא על אמה של אינה שמצלמת אותה שרה. ולאחר מכן עידן עולה והוריו שלא האמינו שיסיים 12 שנות לימוד שומעים אותו שר בטקס הסיום וכך הסרט מסתיים.

תתי הנושאים שבהם הסרט עוסק
 כפי שאנו רואים בסרט, המחנכים מתמודדים כל הזמן עם המכשולים והבעיות שהתלמידים עוברים בחיי היום יום שלהם בנוסף למטרה המרכזית שהיא לסיים 12 שנות לימוד עם תעודה בגרות.

אלמנטיים יצירתיים
מאפיין של הסרט התיעודי. האלמנטיים היצירתיים כוללים :צילום,עריכה,קטעי ארכיון, קריינות.

בסרט, תיכון ההזדמנות האחרונה. הבימאי משתמש באלמנטיים יצירתיים והם: 
עריכה לינארית-זה גורם לסרט להיות לפי רצף הזמן של התרחשויות בסרט באופן כרונולוגי.
קריינות- הקריינות תורמת לנו לסרט מכיוון, שאופן ההדגשה של מילים מבהיר את התכנים המשמעותיים ומבליט פריטים חשובים ועוזרת לצופים להתעניין ולהבין את הסרט יותר טוב. ובנוסף הקריינות תורמת גם לבימאי מפני שזה עוזר לו להעביר את המסר והמשמעות לצופים יותר בבהירות.
מוזיקה- הבימאי משתמש בשירים שהתלמידים רשמו והלחינו בתחילת הסרט באמצע ובסיום. המוזיקה מסייע לסרט מפני שהמוזיקה משרתת את התמונה הויזואלית, נותנת לתמונה את העומק הרעיוני והרגשי, תומכת בסיפור הסרט, עוזרת לצופה לחוש במתח של הסיפור ולמעשה היא עוד אלמנט משמעותי בחוויה הרב חושית המלווה צפייה בסרט.
סיטואציות- הבמאי משתמש בקטעים לא ערוכים, טבעיים, 
מקומות- כשהבימאי בוחר לצלם את הסרט במקומות שונים ומגוונים זה גורם לצופה לא להשתעמם {זה מרענן את הצופה }, להתעניין יותר, להסתקרן. ובנוסף זה יכול לחזק את המשמעות\סיטואציה\מסר  שהוא רוצה להעביר. בסרט הבימאי בוחר לצלם בכמה מקומות כמו: שדות של תל השומר, מדבר יהודה{טיול שנתי} ועוד.
בחרתי בסרט תיעודי זה מפני שבתור תלמידה אני מזדהה עם קודם כל עם הקשיים של התלמידים  בסרט ומתחברת לזה. הרעיון והמטרה של הסרט מאד מדבר אליי מכיוון שאני מאמינה שלכל אחד מגיע שילחמו עליו, יאמינו בו, ישקיעו בו והכי חשוב שלא יוותרו עליו! למדתי בסרט זה כיצד להתמודד עם הקשיים בחיים ולא ישר ללכת לדרך הקלה, שהיא לוותר ולהתייאש, החכמה בחיים היא לדעת איך לצאת מזה ולהתאפס על עצמך.  אהבתי בסרט שהמנהל חילי, עזר לעידן ונלחם איתו ביחד בקרב על הגיוס לשירות משמעותי. זה לא מובן מעליו שמנהל שלך יעזור לך בתחומים שהם מעבר לבית הספר עד כדי כך שהוא נסע איתו עד לתל השומר בשביל שעידן יבין את המשמעות של זה, בנוסף אהבתי לראות את התהליך שניב עבר  מהילד עם התפרצויות הזעם לילד, שבחר לא לוותר על הביהס ולגשת לבגרות במתמטיקה זה לא מובן מאליו ועוד בתור אחד שלא אוהב ללמוד עד כדי לשנוא.
הקושי שחוויתי בעבודה הוא בתיאור שלבי תהליכי הסרט הרגשתי שזה לא נגמר היה לי ארוך מדי.
עקב סרט זה למדתי יותר על הנושא של סרט תיעודי ונפתחתי לנושאים לא ידעתי קודם.
לסיום אני ממליצה לכולם לראות סרט תיעודי זה מכיוון שהוא מדבר אל כולנו והכי חשוב מביע ביקורת על החינוך שאני חושבת שהגיע הזמן שישנו את זה.

עבודה מסכמת לזירה 8+"מים"

עבודה מסכמת                 

אני בחרתי בנושא מדיני-בטחוני העוסק באזרח ישראלי ממוצא אתיופי אשר חצה את הגבול לעזה. אברה מנגיסטו עלה לארץ בגיל חמש יחד עם משפחתו. לאברה יש שישה אחים ושלוש אחיות. בשנת 2011 אחיו הגדול של אברה נפטר עקב מחלה,המשפחה ספגה טרגדיה נוראית אך אברה התקשה להתמודד עם האובדן ומצבו הנפשי הדרדר והתערער. כתוצאה מכך אברה אושפז מספר פעמים במוסדות פסיכיאטריים ונזקק לטיפול רפואי. ב7.9.2014 יצא אברה מביתו במצב מעורער והלך לחוף זיקים בהליכה, ומשם חצה את הגבול לעזה יש לציין ולהדגיש שבזמן ההליכה והחציה אברה תועד במשך זמן רב ע"י מצלמות התצפית של צה""ל ועדיין מעשה זה עדיין לא נמנע. למחרת הודיעה ממשלת ישראל למשפחת מנגיסטו שאברה מוחזק בשבי חמאס וביקשה מהמשפחה לא לפרסם את הנושא ובנוסף במשך עשרה חודשים הוטל צו איסור פרסום על הפרשה. הממשלה אינה העבירה מידע למשפחה על מצבו של אברה או אם מתקיימים מגעים להשבתו.

                             

בחרתי דווקא בתמונה זו מכיוון שהתמונה מתארת את סקווידוויד מתבונן, מתמקד ומבחין. מאידך בתמונה שליד רואים אותו ישן. התמונה הזאת מתארת בבהירות כיצד ההליכה וחציית  אברה לעבר הגדר תועדה אך עם זאת המדינה "ישנה"  כבר במשך 3 וחצי שנים ואינה עושה דבר להשבת האזרח הישראלי. 1367 ימים שאזרח ישראלי נמצא בשבי ואף אחד במיוחד משפחתו אינו יודע מה עלה בגורלו. 

חשיבות הmeme- יצרתי את המים הזה בשביל להעלות מודעות וחשיבות לפרשת אברה מנגיסטו בקרב התלמידים. כאשר הנושא נמצא כל הזמן בשיח הציבורי ומתסיס את כולם, המערכת המדינית  תתערב או לצורך העיניין ראש הממשלה ושר הביטחון יתחילו לפעול להשבת אברה מנגיסטו למשפחתו. יש להדגיש שעם אברה היה בצבע אחר, מעמד כלכלי גבוה יותר ככל הנראה שהמערכת המדינית לא הייתה אדישה למקרה.

שלוש זירות שבחרתי לנתח הן:

הכיתה כזירת תקשורת- בחרתי לנתח כתבה שעוסקת בקושי של משפחת מנגיסטו בלעדי אברה, בהפגנות שנערכו למענו ובפעילים הרבים שפועלים למען השבת אברה. 

לקריאת הכתבה לחץ כאן

מוען- ווינאט

נמען- הקוראים של ווינאט

מסר- ממשלת ישראל שחכה אזרח ישראלי שנמק בשבי ולא נעשים עבורו מאמצים להשיבו.

אמצעי תקשורת- אינטרנט

משוב- אין 

חדשות בטלוויזיה-סדר יום הם הנושאים שמעסיקים את הציבור, עליהם הוא חושב ומדבר. אני אנתח את הכתבה שבחרתי בסעיף הקודם עפ"י ערך חדשותי {השווי של אירוע חדשותי לתקשורת, נקבע לפי שישה קריטריונים}. 

ייחודיות- אזרח ישראלי מוחזק בשבי חמאס ( אירוע חריג, שונה ומפתיע שלא קורה כל יום).

חשיבות-האירוע חשוב לחיינו מכיוון שהמדינה לא משתמשת בגופים הרלוונטים להשבת האזרח(אירוע שחשוב לחיינו וחשוב לקיום שלנו)

רלוונטיות- אזרח ישראלי מוחזק בשבי חמאס(אירוע שנוגע לנמעני התקשורת).

אישיות מפורסמת- אין בכתבה (אירוע העוסק בחייהם של אנשי הציבור וסלבס').

עניין אנושי-משפחתו של האזרח הישראלי שחצה את הגבול לעזה ומוחזק בידי חמאס כבר שלוש שנים וחצי הקימה אוהל מול בית ראש הממשלה בירושלים. (אירוע מרגש וטעון ברגשות עזים).

עדכניות- אזרח ישראלי בשבי 3 וחצי שנים ,ועדיין אין ממצאים חדשים לגביו. (מידע חדש שתורם להבנת המציאות).

לחץ כאן להשתתפות במשחק שיצרתי בשם "קפוץ לשחרור".

משימה 4: סאטירה

                                                          סאטירה

לצפייה בקטע סאטירה מתוך ארץ נהדרת בנושא אליאור אזריה לחץ כאן

                          

בחרתי בקטע סאטירה מתוך ארץ נהדרת שעוסקת בפרשה של אליאור אזריה ומתמקדת במחלוקות והריבים בין חברי הכנסת לשר הביטחון לראש הממשלה ומראה את הבאלגן הפוליטי של ראשי הממשלה.

מהי סאטירה? 

סאטירה היא יצירה ספרותית אשר עלילתה חושפת את המציאות החברתית באור נלעג ומגוחך. היא סוג של תוכניות שמטרתן לבקר תופעות פולטיות וחברתיות באמצעות הומור מוגזם ואלים.

הביקורת הפוליטית בקטע סאטירה זה, היא שהפרשה של אליאור הצליחה להוביל את הממשלה בישראל לכאוס פוליטי,ומראה כשל במערכת הצבאית בכך ששלחה חייל שאינו כשיר לצאת לשטח לאור העובדה שחברו נהרג כמה ימים לפני בעקבות מחבל. הטענה :"יש כמוני אלף,אבל רק אותי צילמו" מחזקת ומסכמת את הבעיות במערכת המדינית והצבאית.

תיאריות מרכזיות בחקר ההומור-

תיאורית  העליונות- אנשים שואפים לחוש עליונות ע"י הנמכת האחר. צוחקים על החלשים אך גם על החזקים, מציגים את טיפשותם וכך מרגישים יותר טוב עם עצמנו.{ גב האומה, ארץ נהדרת שצוחקים על פוליטיקאים}.

תיאורית ההרפייה- ההומור מאפשר לעסוק בנושאים שהם "טאבו"{אסורים} וכך להרפות את המתח והמבוכה שהם יוצרים.{בדיחות על שואה, בדיחות גזעניות}.

תיאוריית אי ההלימה- חיבור בין שני תחומים שונים שאינם קשורים זה לזה, יוצר מצב מפתיע וגורם לצחוק.

תיאוריית ההרפיה באה לידי ביטוי בקטע סאטירה זה, מפני שהנושא הוא על חייל שהרג מחבל וזהו נושא טעון בוויכוחים פוליטים וטעון ברגשות של המשפחות.

פוליסימיות-

ריבוי משמעויות. כל טקסט{תוכנית טלוויזיה, קליפ, פרסומות} יכול להתפרש ולקבל משמעות אחרת בידי קהלים שונים. לדוגמא שי חי מהאח הגדול חלק אהבו אותו וחלק לא.

בקטע סאטירי זה אנו  רואים כיצד ראש הממשלה ושר הביטחון אמרו שזהו מעשה חמור שיש לתת עליו דין, מצד שני אנו רואים את תמיכת הציבור ובנט בחייל.

חשיבות הסאטירה במדינה דמוקרטית-
המטרה שלה לבקר עוולות אנושיות, פוליטיות וחברתיות בעזרת הומור.

כאשר האזרחים  רואים בארץ נהדרת, גב האומה או כל תכנית אחרת שמדברים על המציאות הישראלית, הבעיות החברתיות והפוליטיות זה נותן להם מקום "לרדת" על בעלי הכוח ולשחרר כעס ותסכול כלפיהם ,בנוסף זה מעצים קבוצות חלשות מעצם הופעתם בפריים טיים ומספק מידע ומגוון דעות, שעוזר לאזרחים לגבש עמדות בנושאים אקטואליים.

מבחינת השלטון כאשר  הבעיות של המציאות הישראלית מועלת בטלוויזיה בכל אופן זה מפחית מהומות והפגנות כלפי השלטון ובנוסף כשסדרה מסוימת צוחקת על ביבי, בנט וכו' זה מקדם אותם מבחינת פרסום.